האם מערכת אכיפת החוק - זקוקה להסדרי טיעון 

רצף "הסדרי טיעון" – שנעשו לאחרונה, עוררו ביקורת ציבורית נוקבת, הן מבחינה עקרונית, והן מהפן הציבורי עונשי.

הביקורת המשפטית החריפה והמעניינת ביותר, נשמעה מפי נשיא בית המשפט העליון לשעבר – כב' השופט מאיר שמגר, שכוונה בעיקר למערכת המשפט.

האם מערכת אכיפת החוק – זקוקה ל"הסדרי טיעון". לדעתי כן, אחרת היא תקרוס ולא תעמוד במשימותיה, אבל עליה לשמור על עצמאותה.

* מאת: עו"ד אברהם פכטר

הנשיא לשעבר של בית המשפט העליון, השופט מאיר שמגר בראיון המתפרסם בגיליון היובל של "עורך הדין" – ביטאון לשכת עורכי הדין, שם הוא אומר: "בשנים האחרונות זוהי תופעה החובקת את רוב ההליכים הפליליים". "עסקאות הטיעון" – נועדו, לטענת שמגר, כחריג למקרים בהם היה ספק בעיני התביעה באשמתו של הנאשם, או כאשר הנאשם ביקש הקלה בעונש תמורת הודאתו.

אבל כאשר הדבר הופך לסחף והמשטרה והפרקליטות יכולים לדווח שסיימו הטיפול בתיק זה, הופך ל"מטרה סטטיסטית" – זה פסול. יתירה מכך, לדעת שמגר, יש להסתייג ממדיניות בית המשפט העליון, הנובעת מפסיקתה, לפיה נמנע בית המשפט להעיר הערה על אופי העסקה ופרטיה וסוגרת מראש כל הרהור וערעור.

ובכן, דברים ברורים, חדים וחד משמעיים לגבי ריבוי השימוש ב"עסקאות טיעון", אך בעיקר מופנים חיצי הביקורת, לא על עצם השימוש בכלי העסקה, אלא להסתייג מהדרך שבה הדברים מבוצעים.

"עסקאות טיעון" שנעשו לאחרונה ועוררו זעם רב בציבור – בחלקם בצדק.

א. בפרשת אגף המיסים – חלק מהמשפטים עדיין לא הסתיימו.

ב. פרשת מאיר עובדיה ומיקי פרידמן – יבואן רהיטים שעמד בקשר עם מנהל סניף ראשי של בל"ל לגבי הלוואות ועסקאות לא חוקיות.

ג. האחים (הפדופילים) סודמי – בעקבות רצח ילד קטן על רקע מיני. העסקה 19 + 22 שנה לאחים (המשפחה מתנגדת).

ד. עסקה שעוררה זעם וביקורת נוקבת בציבור, פציעתה של הילדה גרינשפן. נהג שיכור פגע קשה בילדה שעמדה על אי תנועה, ונידון בעסקה שערורייתית ממש, ל-1000 ש"ח קנס, עבודות שירות, מאסר ע"ת ושלילת רישיון קצרה – הוגדרה במאמרי באתר זה – כשערורייה משפטית כפולה. ראה המאמר: "כמה שווים חיי אדם – בבית משפט".

ה. בית המשפט העליון – אישר עסקה בפרשת פיניאן - רוזנשטיין, בה יימחק אישום רצח ואישור העמדה לדין בסיוע לרצח.

ו. בית המשפט העליון – הכריח את פרקליט המדינה עו"ד לדור, לקיים עסקת טיעון בפרשת רצח הילד איב אילוז ז"ל (תוך ניסיון חיסול – שנכשל) בפרשת יחיא טורק, ראה בג"צ 492/11.

   שם קבע בג"צ: כדי לבטל עסקת טיעון: "יש צורך בגילוי עובדות חדשות ולא רק במחשבה מחודשת".

השופט העליון עוזי פוגלמן – בבג"צ 492/11 פיניאן – רוזנשטיין, קבע את הכללים הבאים: "בג"צ ימעט להתערב בשיקול דעתה המקצועי של הפרקליטות, שהיא אמונה על הראיות וסיכויי ההרשעה", במקרה הנוכחי – שמע בג"צ חומר ומידע חסוי שהציגה הפרקליטות ואישרה את העסקה.

האם לשתף את המשפחות/נפגעים ב"הסדרי טיעון"

ההנחיות הכלליות של הפרקליטות הן, שאכן יש לקיים שיחות עם המשפחות ונפגעי העבירה, תוך שיתופם בהתלבטויות של התביעה.

יחד עם זאת – ההחלטה הסופית, אם לקיים עסקה או לא, נתונה בידי הפרקליטות בלבד – ולא בידי המשפחות, שהרי מטבע העניין הן יותר קיצוניות, אמוציונאליות, נקמניות ודורשות ענישה כבדה.

עלי להדגיש – כל טענות של המשפחות נכונות וצודקות, אך מאחר ומדובר בנושא שמוכרע על רקע עובדתי, משפטי – ההחלטה הסופית חייבת להיות בידי הפרקליטות.

למה על הפרקליטות, להסכים או להציע עסקה:

סיבות רבות לכך – בעיקר משפטיות וחלקן עובדתיות. אסור לשכוח – ההרשעה נעשית בבית משפט על רקע ונתונים משפטיים. העובדות הגלויות והסמויות – ידועות בעיקר לתביעה, לרבות "מידע סודי" וחומר חסוי – שלפעמים אסור לגלות, כדי להגן על מקורות ועדים או ראיות, ואז כדאי ורצוי ללכת לעסקה.

יתירה מזאת – יש מקרים (ומניסיוני הרב בתביעה) שנתקלתי בהם שהסנגוריה, הנאשם ובוודאי בית המשפט, לא מודעים להם, שהחומר הקיים או החסר, עלול להביא לשינוי קיצוני בתוצאה המקווה, אפילו לזיכוי מלא. במקרים אלה חייבים להיעזר בעסקאות שהרי הפתגם הישן והטוב אומר: "עדיפה ציפור אחת ביד מאשר שתיים על עץ" בית המשפט – והמבין יבין.

מה זה "הסדר טיעון", מתי ואיך הוא נעשה:

"הסדרי טיעון", או כפי שנהוג לכנותם בלשון עממית "עסקאות טיעון" הם חלק בלתי נפרד וחיוני, מפעילות התקינה והשוטפת של המערכת המשפטית. אבל עד היום הנושא לא הוסדר בחקיקה, למרות שהצעת חוק בנושא כבר הוכנה לפני שנים - והיא בחזקת פרקטיקה שהתפתחה בעל כורחה מהמציאות ופסיקת בתי המשפט.

טול מהמשפט את "הסדרי הטיעון", והדבר יכול לגרום ל"פקק" משפטי, התמשכות דיונים, עיכוב במתן החלטות ופסקי דין, שסופם תסכול, זעם ועשית צדק איטית שגובלת בזילות.

המוסד של "הסדרי טיעון" קיים ברוב מערכות המשפט המודרניות הן בפן הפלילי והן בפן האזרחי ועוזר להניע את גלגלי מערכת המשפט בצורה יעילה. יש הטוענים כי עדיף פחות צדק, אבל בהסדר מהיר והחלטתי על צדק שבא באיחור ולאט שתוצאותיו לא יעילות.

בארה"ב הגדולה, הסטטיסטיקה מורה שבין 80%-90% מהמשפטים הפליליים והאזרחיים מסתיימים ב"הסדרי טיעון"  - דבר שמאפשר למערכת אורך נשימה והתנהלות יעילה ומהירה, ולמרות זאת הצדק גם נעשה וגם נראה.

בישראל, שבה מעט תושבים יחסית לארה"ב או ארצות אסיה ואירופה - מספר המשפטים והמתדיינים ללא כל פרופורציה לאוכלוסיה, בגלל שהישראלים אוהבים להתדיין - ולכן המערכת סובלת מזה שנים רבות מסחבת, איטיות במתן החלטות - ופסקי דין שניתנים שנים רבות לאחר גמר הדיונים ויש תיקים שנמשכים 15-10-7 שנה, ובתנאים אלה זה לא משפט ולא צדק. לכן, "הסדרי הטיעון" - הם הכרח כדי לתת למערכת לזרום ולתפקד. גם הנטייה בשנים האחרונות, כולל פסיקה וכולל חקיקה מתאימה ליעל ולקצר הליכים ע"י הפניה לבוררות ולגישור - זוכה בהצלחה לא מבוטלת וככל שהנושא של גישור יתפתח ויצלח, כן ויטיב למערכת המשפט, שהרי הגישור, פישור ובוררות שייכים לענף ההסדרים המהירים והיעילים במשפט.

עקרונות ההסדר פשוטים למדי:

א.  שני הצדדים, מבינים ע"ס הראיות העדים והמסמכים שבידיהם שלא ישיגו את מלא מבוקשם ולכן כדאי להתפשר ולסיים בהסדר סביר והגיוני.

ב. ההליך הקצר - טוב לשני הצדדים.

ג. כל צד יודע לפעמים, על ראיות עדים ומסמכים שלא ידועים לצד השני והם לא תמיד לטובתו - במקרה כזה כדאי למהר ולסיים את התיק בהסדר - לפני שהקלפים הגרועים יתגלו.

ד. אם התוצאה הסופית המקווה, קרובה בתוצאה למקסימום שניתן להפיק מהתיק - כדאי לקצר את ההליך - שהרי טוב ציפור אחת ביד מאשר שתיים על העץ.

ה. שני הצדדים חייבים לוותר ולהתפשר - אחרת אין "הסדרי טיעון".

ו. בהסדר בהסכמה, ניתן להגיע להסדר כספי במשפט אזרחי לתוצאה סבירה ובמשפט פלילי לעונש מאוזן המתאים לנסיבות המקרה - ובכל מקרה יותר קל מהעונש הצפוי, במקרה הרשעה.

ז. בהסדר - ניתן להגיע לחפיפה בעונשים, להפעלה של מאסר על תנאי באופן חופף לעונש שמוטל בפועל.

ח. בהסדר ניתן למחוק סעיפי אישום או להחליפם בקלים יותר.

ט. בהסדר - ניתן למנוע העדת עדים פרובלמאטיים לשני הצדדים ובעיקר במקרים של עבירות מין, תקיפה מינית, אונס, גילוי עריות, מעשי סדום, בו מעורבים קטינים, ילדים חריגים או אנשים עם בעיות נפשיות - מלהביאם לבית המשפט ולהעבירם את מסלול החקירה הראשית והנגדית שעלולה לפגוע בהם, במשפחתם ויציבותם הנפשית.

י. אם אתה כסנגור בטוח או צופה זיכוי במשפט, לעולם אל תסכים ל"הסדר טיעון", ההחלטה הסופית כמובן בידי הנאשם או המתדיין במשפט אזרחי.

מאחר ובתי המשפט, מודעים לעקרון ותומכים בו - פסיקת בית המשפט העליון בנושא זה עקבית וברורה והיא מחייבת כהנחיה וכתקדים.

פסק הדין המנחה והחשוב ביותר בסוגיה זו, ניתן בהרכב מיוחד של 9 שופטים ע"פ 1958/98 וזאת בשל חשיבות הסוגיה וריכוז וסיכום כל פסקי הדין בנושא. במקרה זה, ביקשו הצדדים ב"הסדר טיעון" להטיל על הנאשם עונש של 9 שנות מאסר בפועל על סדרה ארוכה של עבירות מין ומעשים מגונים בתוך המשפחה. בית המשפט המחוזי בחיפה בראשות הנשיא לינדנשטראוס דחה את ההסדר והעונש והטיל עליו עונש של 15 שנות מאסר בפועל + 2 שנות מאסר ע"ת.

על גזר דין זה הוגש ערעור לעליון - שכאמור בשל חשיבותו של הנושא נשמע בפני הרכב מיוחד של 9 שופטים בראשות הנשיא השופט ברק.

בית המשפט סוקר את הגישות השונות ביחס להסדרים כמו גישת "העונש הראוי" - ראה פסה"ד ע"פ 442/91 - דינים עליון, כרך טו 799 מפי השופט גולדברג לעומת "בחינת שיקולי התביעה" - מפי השופט מצא - וגישות הביניים של השופטים חשין וקדמי שעקרה שבית המשפט חייב בכבודה של הפרקליטות והמשטרה שנלחמים בפשע.

אך הגישה השולטת המובילה בבית המשפט העליון היא "גישת האיזון" - ששמה דגש על מלאכת האיזון הנעשית בבית המשפט בנוגע לגזירת העונש וחורגת מההיבט של ביקורת שיקולי התביעה כשלעצמם. גישה זו בוחנת אם נתקיים האיזון בין טובת ההנאה שמעניק הסדר הטיעון לנאשם, לבין התועלת שיש בעונש המוצע במסגרת ההסדר לאינטרס הציבור.

התוצאה: הערעור נתקבל והעונש הועמד על 9 שנות מאסר בפועל + 3 שנים ע"ת כפי שהצדדים הגיעו אליו ב"הסדר הטיעון" - תוצאה שיש בה גם עקרון האיזון, וגם כיבוד הסכמים.

הפרוצדורה בנושא "ההסדר" היא שמביאים את ההסדר על כל חלקיו לידיעת בית המשפט, לפני תחילת הדיון. בית המשפט מונחה ע"י הפסיקה לקבל ולכבד את ההסכמים, אלא במקרים שבית המשפט סבור ש"ההסדר" אינו הגיוני, לא סביר ופרופורציונאלי לעובדות כתב האישום - ואז הוא רשאי לסטות מההסכם תוך מתן נימוקים מפורטים בכתב - כדי שיעמדו בביקורת הערעור.

שני הצדדים להסכם חייבים להיות מודעים לעובדה שבית המשפט, רשאי במקרים חריגים לא לקבל את ההסכם בין הצדדים.

לסיכום הנושא:

"הסדרי טיעון" חיוניים לפעולה סדירה ויעילה של המערכת. אין לעשות "הסדר" - אם הדבר לא חיוני ולא מתבקש מהראיות - ואין בו כדי לשרת את אינטרס הציבור. יש והציבור, מתרעם ולא מקבל "הסדרי טיעון" - במקרים מעוררי מחלוקת וסערה ציבורית כמו אונס קבוצתי, תקיפה ואלימות בתוך המשפחה ולפעמים גם רצח - אך יש והמציאות המשפטית - מחייבת פשרה כפי שהוסבר לעיל - ולכן יש ללוות תיקים אלה בהסברה מתאימה - כדי שלא יתקבל הרושם שנעשה הסכם בקלות ראש או בריחה מהתמודדות עם נושא קשה ומסובך.

"הסדר טיעון" טוב - הוא הסדר שמשרת את אינטרס הציבור מבלי לפגוע בצדדים מעבר לנדרש ומבלי לוותר על העקרונות של משפט הוגן וצודק.

הערות:

ראה פסקי דין הבאים:

1. ראה גם את פסק הדין הבסיסי בנושא "הסדרי טיעון" ע"פ 532/71 – בחמוצקי נ' מדינת ישראל

פ"ד כו (1) 543.

2. ע"פ 442/91 – דינים עליון, כרך ט' 799.

3. ע"פ 1958/98 – בהרכב 9 שופטים.

4.  ראה מאמרי – באתר זה – "כמה שווים חיי אדם בבית משפט".